קרינה ממתקני חשמל – סיכונים, מחקרים, תקנות בארץ ובעולם

קרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת כגורם אפשרי לסרטן – הכרזת ארגון הבריאות העולמי WHO

למרות שאינם שייכים למשפחת הקרינה המייננת, שדות מגנטיים בתדר נמוך (כדוגמת שדות מגנטיים הנוצרים במתקני חשמל) הוגדרו ע"י ארגון הבריאות העולמי בשנת 2002 כגורם אפשרי לסרטן (Possibly carcinogenic to humans) וסווגו בקטגוריה הנמוכה (דרגת סיכון שלישית בחשיבותה) של סיכונים לסרטן. קביעה זאת מבוססת על מחקרים אפידמיולוגים שהראו כי בקרב ילדים החשופים לאורך זמן לשדה מגנטי שמעל 3-4 מיליגאוס, אחוז החולים בלוקמיה (סרטן הדם) היה גבוה פי אחד וחצי מאשר בקרב ילדים החשופים לשדה מגנטי בעוצמה נמוכה יותר. באותו האופן, קרינה אלקטרומגנטית בתחום תדרי הרדיו (RF) הוכרזה אף היא בשנת 2011 כגורם אפשרי לסרטן בהסתמך על מחקרים שהראו סימנים לסיכון מוגבר לחלות בסרטן מוח מסוג גליומה עקב שימוש מוגבר בטלפונים סלולאריים.  חשוב להבין כי לפי הגדרת ארגון הבריאות העולמי, משמעות ההגדרה "גורם אפשרי לסרטן" היא: "There is some evidence that it can cause cancer in humans but at present it is far from conclusive".

קרינה אלקטרומגנטית ממתקני חשמל – סיכונים והשפעות בריאותיות

כשמדברים על "קרינה ממתקני חשמל", מדברים בעצם על שדה חשמלי ובעיקר שדה מגנטי הנוצרים ממתקני חשמל. מכיוון שתדר רשת החשמל הארצית בישראל הוא תדר נמוך, הקרינה האלקטרומגנטית הנוצרת ממתקני חשמל היא קרינה בתדר נמוך (מאד). קרינה אלקטרומגנטית נוצרת כאשר קיימים שדות חשמליים או מגנטיים המשתנים עם הזמן. מתקני חשמל מייצרים סביבם קרינה (בלתי מייננת) המורכבת משדה מגנטי ושדה חשמלי המשתנים בתדר נמוך (שהוא תדר רשת החשמל השייך לתחום התדרים הנמוכים Extremely Low Frequencies). השדה החשמלי יכול לגרום להתחשמלות, שניתן למנוע בקלות יחסית באמצעות חומרים מבודדים וגם ניתן למנוע בקלות את החדירה שלו בעזרת מתכות גם בעובי הדק ביותר (אפקט כלוב פאראדיי FARADAY). בנוסף השדה החשמלי החיצוני מונחת (מוחלש) בצורה ניכרת כשהוא חודר לגוף שלנו (וגם במעבר דרך קירות). השדה המגנטי לעומת זאת, חודר דרך רוב החומרים הקיימים בטבע, כולל את כל סוגי קירות הבית ואינו מונחת. לכן הסיכון העיקרי בהיבט של קרינה ממתקני חשמל הוא מהשדה המגנטי. שדה מגנטי נוצר מזרמים חשמליים ולכן כל מכשיר חשמלי מייצר אותו. שדה מגנטי נמדד ביחידות של "גאוס" (או "טסלה" שהיא יחידת מדידה גדולה בהרבה) ובחיי היום-יום אנו נחשפים לרוב לשדה מגנטי בעוצמה של מילי-גאוס (אלפית הגאוס). השדה החשמלי נמדד ביחידות של וולט למטר.

השפעה בריאותית של שדה מגנטי בתדר נמוך

הסכנה מהשדה המגנטי נובעת מכך שהוא יכול לחדור לגוף שלנו בקלות. כשהוא בתוך הגוף שלנו, שדה מגנטי יכול ליצור זרמים מושרים (induced currents) ואז קיימת האפשרות שהוא יכול להשפיע על תהליכים ביולוגיים בתוך הגוף. בנוסף, מכיוון שהשדה המגנטי פועל בתדר נמוך (תדר רשת החשמל), קיים החשש שהוא יכול להשפיע על פעילות עצבית בגוף (שגם היא פועלת בתדר נמוך), כאשר החשש גדול במיוחד לגבי תינוקות וילדים שאצלם המערכת העצבית נמצאת בשלבי התפתחות.

מחקרים בעולם לגבי סיכוני קרינה בתדר נמוך

החל משנות השבעים של המאה ה-20 נערכו מחקרים רבים בעולם (מחקרים אפידמיולוגים, ניסויים על בעלי חיים וניסויים בתאים חיים) כדי לבדוק את ההשפעות הביולוגיות של קרינה אלקטרומגנטית בתדר נמוך. בשנת 1979 דיווחו צמד החוקרים ננסי ורטהיימר (Nancy Wertheimer) ואד ליפר (Ed Leeper) כי מצאו סיכון מוגבר להתפתחות לוקמיה בקרב ילדים עד גיל 19 שנחשפו לקרינה מקווי מתח ליד בתיהם (דנבר, קולורדו).

בעקבות ממצא זה נערכו במדינות שונות מחקרים נוספים, שבחנו את הקשר בין שדות מגנטיים בתדר רשת החשמל (50/60 הרץ) ובין התפתחות סרטן הדם בגיל הילדות. מחקרים אפידמיולוגים אלו הראו כי בקרב ילדים החשופים לאורך זמן לשדה מגנטי שמעל 3-4 מיליגאוס, אחוז החולים בלוקמיה (סרטן הדם) היה גבוה פי אחד וחצי מאשר בקרב ילדים החשופים לשדה מגנטי בעוצמה נמוכה יותר.

על סמך מחקרים אלו קבע הארגון הבינלאומי לחקר הסרטן IARC (ארגון בת של ארגון הבריאות העולמי) בשנת 2001 כי מתקני חשמל החושפים את הציבור לאורך זמן (חשיפה ממושכת) לשדה מגנטי הינם גורם אפשרי לסרטן (Possibly carcinogenic to humans). שדות מגנטיים בתדר נמוך סווגו בקטגוריה הנמוכה (דרגת סיכון שלישית בחשיבותה) של סיכונים לסרטן.

הממצאים אינם חד-משמעיים

ראוי לציין שרוב מחקרי המעבדה שנעשו ברקמות תאים ובמודלים של חיות מעבדה לא הצליחו לאשש קיום קשר כזה. כמו כן לא נמצאה עד היום הוכחה למנגנון פעולה ביו-פיזיקלי שיכול להסביר באופן חד-משמעי את הקשר שנצפה במחקרי האוכלוסייה שנסקרו לעיל. בנוסף חשוב לזכור שאין הרבה ילדים בעולם שחולים בלוקמיה וחשופים לשדות מגנטיים גבוהים מ- 3-4 מיליגאוס (רוב אוכלוסיית העולם חשופה לשדה מגנטי ממוצע הנמוך מ – 3 מיליגאוס) ולכן אין מובהקות סטטיסטית טובה לקשר שנמצא. לכן מדינות רבות הטילו ספק בממצאים אלו. לעומת הקביעה של IARC לגבי שדות מגנטיים בתדר נמוך כגורם אפשרי לסרטן, אותה ועדה קבעה כי אין ראיות מספיקות לקשור בין השפעת שדות חשמליים בתדר נמוך לבין יצירת סרטן ואין ראיות מספיקות לקשור בין שדות מגנטיים או חשמליים קבועים לבין יצירת סרטן.

בשנת 2005 כינס ארגון הבריאות העולמי קבוצת מדענים מומחים כדי להעריך סיכונים בריאותיים כלשהם כתוצאה מחשיפה לשדות חשמליים או מגנטיים בתדר נמוך. המסקנות היו שאין בעיות בריאותיות מהותיות הקשורות לשדות חשמליים בתדר נמוך ברמות חשיפה שהציבור בד"כ נחשף אליהן וכי יש להתמקד בהשפעות שדות מגנטיים בתדר נמוך. לגבי החשיפה לשדות מגנטיים בתדר נמוך, קבע ארגון הבריאות העולמי בשנת 2007 (לאחר שבחן פעם נוספת מחקרים לגבי השפעות ביולוגיות של שדות מגנטיים בתדר נמוך) שאין הצדקה מדעית לקבוע ערכי סף לחשיפה ארוכת טווח לשדות מגנטים בעוצמה נמוכה, ועם זאת המליץ על זהירות מונעת תוך קיום דיון ציבורי.

קרינה אלקטרומגנטית ממתקני חשמל – תקנים בארץ ובעולם

רמות סף לחשיפת הציבור לשדות מגנטיים בתדר נמוך –  חוסר אחידות עולמי.

המחקרים בעולם לגבי ההשפעות הבריאותיות של שדות מגנטיים בתדר נמוך נמשכים גם כיום וניתן לומר שעדיין אין ברשות המדע תשובות חד משמעיות לגבי השפעות אלו. זוהי הסיבה שאין עד היום תקן אחיד בעולם בנוגע לחשיפה לשדות מגנטיים בתדר נמוך. מעיון בתקנות או המלצות במדינות שונות ברחבי העולם ניתן לראות שקיימים הבדלים מהותיים ברמות הסף שנקבעו. ישנם מדינות רבות בעולם (כמו רוב מדינות אירופה) שקבעו ערך סף של 1,000 מיליגאוס עבור חשיפת הציבור לשדות מגנטיים בתדר נמוך על סמך המלצות ועדה בינלאומית ICNIRP משנת 1998 (מסקנות הועדה נגעו בעיקר לחשיפה אקוטית קצרת טווח לשדות אלקטרומגנטיים) והשאירו ערך זה גם לאחר קביעת ארגון הבריאות העולמי ב-2002 ששדות מגנטיים בתדר נמוך הינם גורם אפשרי לסרטן גם ברמות חשיפה נמוכות משמעותית מ-1000 מיליגאוס. לעומתן, מדינות אחרות הורידו את רמת הסף בעקבות קביעת ארגון הבריאות העולמי. ישנם מדינות הקובעות את רמות הסף בהסתמך על הערכות עצמאיות של העדויות המדעיות שהצטברו בעולם ושיקולים נוספים שייחודיים למדינתם כגון עלות תועלת, דאגה ציבורית ושיקולים חברתיים אחרים (כך למשל, בשוויץ התקן הוא 10 מיליגאוס, באיטליה 30 מיליגאוס). מדינת ישראל היא אחת מהמדינות הללו (פירוט בהמשך). לכן קיים שוני רב בתקנות בין מדינות שונות בעולם.

המלצות ועדת מומחים בינלאומית ICNIRP 1998 לגבי חשיפה לשדה מגנטי בתדר נמוך

רוב מדינות אירופה מתבססות, במידה כזאת או אחרת, בתקנות ובהמלצות שלהן בנוגע לחשיפה לשדה מגנטי מרשת החשמל, על המלצות הועדה הבינלאומית להגנה מפני קרינה בלתי מייננת הקרויה בראשי תיבות ICNIRP. (יחד עם זאת ישנן מדינות הקובעות את רמות הסף בהסתמך על הערכות עצמאיות של עדויות מדעיות ושיקולים נוספים שיחודיים למדינתם כגון שיקולי עלות-תועלת, דאגה ציבורית ושיקולים חברתיים אחרים). ועדת ICNIRP קבעה על סמך מחקרים מדעיים רמות סף לחשיפה לשדות אלקטרומגנטים שנועדו בעיקר למנוע אפקטים בריאותיים מחשיפות אקוטיות קצרות טווח. הערכות מדעיות אלו מתמקדות בעיקר בהשפעות של זרמים חשמליים מושרים במערכות ביולוגיות המתרחשות בטווח הקצר, קרי, חשיפה לשדות מגנטיים בפרק זמן קצר ובעוצמה גבוהה ובהשפעות חריפות (acute) עבורן קיים ידע מדעי מוצק. לחשיפה לשדה מגנטי בעוצמה גבוהה עלולות להיות השפעות על בני האדם, ובהן שיבוש פעולת השרירים, לרבות שריר הלב, ולשינויים ברמת הרגישות של תאי עצב במערכת העצבית המרכזית. אולם אנו מדברים על רמות חשיפה גבוהות מאד (גבוהות בהרבה מ – 1 גאוס, כלומר הרבה יותר מ- 1,000 מיליגאוס) שהציבור אינו נחשף אליהן בחיי היום-יום. המסמך המקורי שהוציאה הועדה הוא משנת 1998 והמלצותיה מבדילות בין חשיפה של הציבור הרחב לבין חשיפה תעסוקתית של עובדים. יש לזכור שתקנות או המלצות עבור הציבור הרחב (general public) כוללות אנשים חולים, נשים בהריון, אנשים זקנים וילדים ולכן הן מחמירות יותר מאשר תקנות עבור חשיפת ציבור העובדים (occupational exposure) שנחשבים לאנשים בוגרים בריאים ומודעים יותר לסיכונים בעבודתם. הביקורת על המלצות הועדה היא שלא בחנו השפעות ארוכות טווח (מחשיפה לאורך שנים רבות). במסמך המקורי של ICNIRP קבעה הועדה רמת סף של 1,000 מיליגאוס לחשיפת הציבור לשדות מגנטיים בתדר נמוך, ורמת סף של 5,000 מילי-גאוס עבור חשיפה תעסוקתית.

בשנת 2010 ועדת ICNIRP העלתה את ערכי הסף לחשיפה לשדה מגנטי

לפי הפרסום האחרון של ICNIRP (ועדה בינלאומית של מומחים) מ-2010, רמת הסף המומלצת כיום לחשיפה של הציבור הרחב (general public) לשדה מגנטי מרשת החשמל היא 2,000 מילי-גאוס, ואילו רמת הסף המומלצת לחשיפה תעסוקתית היא: 10,000 מילי-גאוס, כלומר על סמך המידע המדעי המעודכן, ועדת ICNIRP העלתה את ערכי הסף לחשיפה לשדות מגנטיים בתדר נמוך (שנקבעו בשנת 1998).כפי שכבר נכתב, מדינות רבות בעולם מסתמכות עד היום על המלצות ועדת ICNIRP כפי שהן. ישנה ביקורת לגבי אנשי ICNIRP שלא בחנו השפעות כרוניות ארוכות טווח של חשיפה לעוצמות נמוכות יותר של שדות אלקטרומגנטיים המתרחשות בחיי היומיום. בישראל בחר המשרד להגנת הסביבה לאמץ את המלצות ICNIRP רק עבור חשיפה קצרת מועד (חשיפה אקוטית), אך בחר להחמיר הרבה יותר מ ICNIRP עבור חשיפה רצופה וממושכת (בחר המלצה שהיא מהמחמירות בעולם, בהתאם לקביעת ארגון הבריאות העולמי מ-2002).

מדיניות בישראל – חוקים, תקנות והמלצות לגבי קרינה בלתי מייננת ממתקני חשמל

בשנת 2006 אושר בכנסת חוק הקרינה הבלתי מייננת ובשנת 2009 נכנסו לתוקפן תקנות הקרינה הבלתי מייננת. למרות שחוק הקרינה הבלתי מייננת (2006) קבע כי יש לעגן את ספי החשיפה לקרינה בלתי מייננת בתקנות, לא נקבע עד היום בחקיקה במדינת ישראל סף מחייב לחשיפה לשדה מגנטי ושדה חשמלי שמקורם במתקני חשמל. קיימות המלצות בלבד.

תקנות הקרינה הבלתי מייננת (2009) מסדירות את רישוי העיסוק במקורות קרינה בלתי מייננת ואת הרמה המקצועית הנדרשת מן העוסקים בנושא זה (תנאים לקבלת היתר מדידות לקרינה בלתי מייננת). על פי התקנות מ-2009, מתקני חשמל נדרשים בהיתר הקמה ובהיתר הפעלה ובעל ההיתר מחויב למדוד את רמות הקרינה בתום כל שנת הפעלה (חובת עריכת מדידות שנתיות על ידי בודק מוסמך) ולדווח למשרד להגנת הסביבה. המדינה אמנם לא קבעה בחוק או בתקנה ערכי סף מרביים לחשיפה לשדה מגנטי מרשת החשמל, אולם המשרד להגנת הסביבה הוציא שורה של המלצות (שהשתנו) במהלך השנים.

עקרון הזהירות המונעת

המשרד להגנת הסביבה פועל על פי "עקרון הזהירות המונעת" (עיקרון הקורא לנקיטת אמצעים במקרה של סיכון אפשרי מבלי להמתין לתוצאות הסופיות של המחקרים המדעים). מטרת עיקרון זה הינה צמצום החשיפה לשדות המגנטיים העלולים להיווצר ואחת ממטרותיו העיקריות היא למזער ככל האפשר את חשיפת הציבור לקרינה אלקטרומגנטית באמצעים הטכנולוגיים הקיימים ובעלות סבירה, כמו גם לצמצם את השטח שבו חלות מגבלות בנייה בגלל הקרינה. נכון להיום, ניתן לומר שהמלצות המשרד להגנת הסביבה בנוגע לחשיפה ממושכת של הציבור לשדה מגנטי מרשת החשמל הן מהמחמירות בעולם. (גם ביחס לרוב מדינות אירופה המערבית).

רמות חשיפה מומלצות בישראל לשדות מגנטיים ממתקני חשמל (שדות מגנטיים בתדר נמוך):

חשיפה רציפה וממושכת: עד 4 מיליגאוס (בממוצע יומי) ביום העמוס ביותר.
חשיפה רגעית (אקוטית): עד 2,000 מיליגאוס. 

הערות בנוגע להמלצות בישראל:

את ההמלצה המעודכנת לגבי חשיפה רציפה וממושכת של הציבור הוציאו משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה בישראל ב – 2013. הערך 4 מיליגאוס נקבע כערך ממוצע חשיפה יומי (מכיוון שהשדה המגנטי ממתקני חשמל משתנה במהלך היממה בהתאם לצריכת החשמל, צריך לחשב מה הממוצע היומי) והוא נקבע עבור יום שבו קיימת צריכת חשמל מרבית (שזה בד"כ בחודשי הקיץ החמים כשמפעילים מזגנים ואז צריכת החשמל מארונות חשמל ומקווי מתח ומשאר מתקני החשמל הציבוריים והפרטיים היא הכי גבוהה). בדרך כלל, ערך של 4 מיליגאוס ביום העמוס ביותר מבחינת צריכת חשמל, הינו שווה ערך לממוצע חשיפה שנתי של 2 מיליגאוס.
מתי חשיפה נחשפת לרציפה וממושכת ומתי חשיפה נחשבת לרגעית? (הרי ערכי הסף המומלצים לשני סוגי החשיפה שונים מאד). הקביעה השרירותית של המשרד להגנת הסביבה היא: חשיפה ממושכת מוגדרת כחשיפה של מינימום 4 שעות ביום במשך 5 ימים בשבוע. כל מה שפחות מכך, מוגדר כחשיפה רגעית. יוצאי דופן הם המקרים הבאים, המוגדרים אוטומטית כחשיפה ממושכת/כרונית ללא קשר לזמן השהייה: חשיפה של אדם בבית מגוריו, חשיפת ילדים בכיתות לימוד, חשיפת מטופלים במיטותיהם בבית חולים, חשיפת דיירים בחדריהם במוסד לקשישים.
מה קורה כאשר אדם בוגר מבלה חלק מזמנו במקום העבודה וחלק מזמנו בבית? תשובה: צריך לשקלל את רמת החשיפה בבית ביחד עם רמת החשיפה במקום העבודה. מכיוון שמניחים שרמת החשיפה בבית נמוכה יחסית (לא יותר מ-1 מיליגאוס בממוצע, מה שנכון ברוב בתי המגורים בישראל), אז יוצא שכדי להגיע לרמת חשיפה ממוצעת יומית של 4 מיליגאוס, מותר לעובד להיחשף במקום עבודתו לשדה מגנטי הגבוה מ- 4 מיליגאוס. לכן ניתן להיחשף במקום העבודה לשדה מגנטי בעוצמה הגבוהה מ – 4 מיליגאוס ועדיין לעמוד בהמלצות המשרד להגנת הסביבה.

רמות חשיפה ממוצעות לשדות מגנטיים ELF בבתי מגורים בישראל ובעולם

על-פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, ברוב בתי המגורים בישראל ובעולם רמת החשיפה הממוצעת לשדה מגנטי מרשת החשמל (ממוצע שנתי) אינה עולה על 1 מיליגאוס. בהקשר זה אציין ששיא החשיפה לשדה מגנטי בבתי מגורים הוא בשעות הערב (אלו השעות שבהן מפעילים בד"כ את רוב צרכני החשמל הגדולים בבית כשחוזרים מעבודה/לימודים. אלו גם השעות שבהן קווי המתח ומתקני חברת חשמל העירוניים הכי עמוסים ולכן הכי מקרינים) ואילו החל משעות הלילה המאוחרות ועד שעות הבוקר המוקדמות (כשאנשים הולכים לישון וצריכת החשמל בבתים ובקווי המתח יורדת משמעותית), רמת החשיפה לשדה מגנטי נמוכה משמעותית מאשר בשעות השיא בערב.